אמנות עצמאית? אמן - קהל - ממסד ומה שבינהם

מה מקבל הקהל כשהוא נכנס לאולם? כיצד הוא יכול לזכות לאמנות איכותית – ליצירה פורצת דרך או שמרנית, לכמות ולמגוון של אפשרויות? מה הקשר בין שאלות אלו לבין האופן שבו נרכשת האמנות? ומהו המחיר שהקהל משלם בסופו של דבר?

לכל אמן, מכל תחום, יש רגע שבו הוא ניצב בפני השאלה אם להיכנס לתהליך מול הממסד על מנת לקבל תמיכה מכספי הציבור, או להישאר עצמאי, תוך התחשבות במחיר שישלם על כך. התשובה לשאלה הזו תשפיע על דרכו האמנותית הרבה יותר ממה שנדמה.

תמיכה ממסדית באמנים היא לא רק אקט כספי, היא מבטאת גם את הכרת הציבור באמן. מצבו של האמן ככזה שנשאר אוטונומיה עצמאית יכולה אומנם להיתפס כשיחה פנימית בין האמן לממסד, אולם למערכת היחסים הזו שבין השניים יש השפעה ישירה גם על הציבור, על הקהל ועל צרכן התרבות. הנחת היסוד כי אמנים ואמנות זקוקים וזכאים לתמיכה ציבורית רווחה עוד בימי הרנסנס, ואף הרבה קודם לכן, והיא ממשיכה להתקיים עד היום. אם בעבר התמיכה ביצירה אמנותית נעשתה דרך הזמנת עבודות על ידי האציל או הכנסייה, מהמאה ה-20 המדינה היא זו שלוקחת על עצמה את תפקיד הפטרון. בתוך כך, היא מקיימת מנגנונים וקריטריונים של תמיכה ושל הכרה: מי מקבל תמיכה ומי לא? כמה, ובאיזה אופן?

מערכת התמיכה המדינתית, על מערכותיה ועל הגדרותיה, משפיעה באופן עמוק על שדה האמנות: בין היתר היא קובעת עד כמה אמנים ייקחו סיכונים, כמה חופש אמנותי מתקיים, והאם דרישותיו של הפטרון החדש – המדינה – תומכות ביצירתם של האמנים, או דווקא מצרות את התפתחותם. כמו תחומים רבים אחרים, גם שדה האמנות עבר טלטלה בזמן המגפה, אשר אפשרה ניסוח מחדש של היחסים בין האמן, הקהל והממסד. היא האיצה תהליך שהחל עוד קודם לכן, של שינוי מבנים קיימים והתאמתם למאה הנוכחית. בכך, דחפה המגפה למצב שדורש מכולנו התבוננות מחודשת על מערכות ועל הרגלים בכל תחומי חיינו. שינויים רבים כבר מתרחשים בשטח, ועדיין לא חלחלו לתוך הממסד. שינויים אחרים, החלו מהממסד ועוברים לשטח. הקהל, בתורו, משנה גם הוא את הרגלי הצריכה בתגובה למצב החדש, ובהתאם לכך גם את פרקטיקות המימון והיצירה.

ועידת JISDF הבינלאומית תקיים פאנל העובר בין התנסויותיהם ותובנותיהם של אמנים ומקבלי החלטות ממדינות שונות, תוך הסתכלות קדימה על אפשרויות העתיד. האם המערכת הנוכחית מועילה לאמנים, למדינה ולקהל? והאם בחינה של מערכות היחסים הללו יכולה לשמש כבסיס להתפתחותם של רעיונות חדשים?

בהובלת: אילנית תדמור – יוצרת עצמאית, אמנית בקהילה, חברת המועצה הישראלית לתרבות ואמנות, ומדור מחול משרד התרבות. מובילת סטודיו PLAY לאימפרוביזציה בתנועה

בין הדוברות בפאנל:
עו"ד עדנה הראל פישר – עמיתת מחקר, המכון הישראלי לדמוקרטיה, ומחברת הספר ״ממלכתיות המדיניות תרבות״
אנה קרוליקה – עיתונאית, יו"ר Fundanja Performa, פולין
אביטל ענבר – אסטרטגיה בתרבות, יעוץ וליווי תהליכי חשיבה ויישום
נטע מייזלס – מנכ"ל 'המפעל', מרכז תרבות ואמנות, ירושלים
מרים אנגל – כוריאוגרפית, מנהלת כללית ואמנותית להקת המחול אנגלה, והפסטיבל הבינ"ל למחול סולו בירושלים
אמנים אורחי הפסטיבל
צוות היגוי: אילנית תדמור ומרים אנגל