שופניאנה – חרוזי החיים והמוות

אסתרית בלצן וסולני הבאלט הישראלי נועה כהן, וולדימיר דורוחין

פרדריק שופן (1810-1849) : ואלסים, אטיודים, מזורקות ובלדה

חמישה וואלסים:

ואלס גרנד בריליאנט מס. 1, אופוס 18, במי במול מז'ור (1834)

ואלס מס. 9 אופוס 69 מס. 1, בלה במול מז'ור ("וואלס הפרידה") (1835)

ואלס בריליאנט מס. 4, אופוס 34 מס. 4, בפה מז'ור (1838)

ואלס מס. 6, אופוס 64 מס. 1, ברה במול מז'ור. ("וואלס הדקה") (1847)

ואלס מס. 11, אופוס 70 מס. 1, בסול במול מז'ור.

2 אטיודים

אטיוד מס. 3, אופוס 10 במי מז'ור.

אטיוד מס 11, אופוס 25, בלה מינור .

2 מזורקות אופוס 33, מס. 2 ומס. 3, ברה מז'ור ובדו מז'ור.

בלדה מס. 1 בסול מינור, אופ 21 (1831-1835)

על התוכנית :

התוכנית עוקבת אחר הקשר שבין מחול למוסיקה בתהליך הפיכתה של מוסיקה לריקודים מפונקציה חברתית לאמירה אמנותית. בקרב 169 יצירותיו של שופן תופסים מקום מרכזי 83 ריקודים : 15 וואלסים, 11 פולונזים, 56 מזורקות ובולרו אחד. כל המחולות כתובים במשקל משולש, אך מקצביהם השונים מסגירים זהות לאומית שונה. המזורקות והפולונזים קשורים לשורשיו הפולניים של שופן , הוואלסים מקורם וינאי . הוואלסים עלו על המפה בסוף המאה ה- 18, תפסו את מקומם של ריקודים בארוקיים (כמו הגבוט, הבורה, הסרבנד והמנואט) והפכו לפופולריים ולסמני-תרבות במאה ה- 19. שופן כתב את הואלסים שלו לאחר ביקורו בווינה 1830, בהשראת הולאסים של יוהאן שטראוס האב (1849-1804). אולם בעוד שהמוסיקה של שטראוס נועדה בראש וראשונה למחול באולם ריקודים גדול, הואלסים של שופן הם "מחולות לנפש, ולא לגוף", בניחוח הסאלון הפריזאי המעודן והאלגנטי. וכך מצאו את מקומם בבאלט "הסילפידות" בסאנקט פטרסבורג בכוריאוגרפיה של מישל פוקן, ובתזמור של אלכסנדר גלזונוב (1907). 

בנפתולי הטרגדיה בחייו של שופן כמהגר ( עזיבת מולדתו פולין ב- 1830, המסע לווינה, ההשתקעות בצרפת, האתגר הגדול של השתלבות באריסטוקרטיה הפריסאית, מחלת השחפת בה לקה בחופשה במיורקה אליה נסע עם אהובתו הסופרת ג'ורג' סאנד וילדיה ב-1838, ההתמודדות עם המחלה בחזרה לפריס תחת הכותרת "הגוויה הפולנית", הקרע עם גו'רג' סאנד, מסע קונצרטים אחרון ללונדון , והמוות לבד בפריס) סובב הוואלס סחור סחור , פעם כסמל התקווה ופעם כתהום הייאוש. כך הוא מותיר רישומו בכל יצירה שופנית, כמו בדרמה ובחרוזי החיים והמוות של הבלדה הראשונה . בלדה זו כונתה בידי שומאן – "הרוחנית והנועזת ביותר מיצירות שופן", ובעקבותיה כתב את המשפט האיקוני: "רבותי – פדריק שופן - גאון לפנינו" (1836).

שימו לב  
* יש להזמין כרטיסים מראש, לא תתאפשר רכישת כרטיסים בערב המופע בתיאטרון.
* בהתאם להנחיות משרד הבריאות במשך השהות במתחם התיאטרון עליכים לעטות מסכות.