"ב-7 באוקטובר כולנו התעוררנו לתוך סיוט. בשעות הראשונות לא הבנו את גודל האסון, וככל שהזמן עבר התברר שזו לא עוד מלחמה או פיגוע. זה הדבר הקרוב ביותר לשואה שחווינו מאז חזרנו לארצנו. 

לי, כצלם דוקומנטרי, היה ברור שהתפקיד שלי הוא לתעד למען הדורות הבאים, גם אם אני הולך לראות מראות שלא יניחו לי. היה לי גם ברור שההכחשות לא יאחרו להגיע, ובעולם שנותן יותר מדי כבוד ל'פייק', אני חייב לתעד ולעשות את זה סמוך לאירוע. 

דיברתי עם נתן קניג, חבר מתנדב בזק"א, וביקשתי להתלוות אליו ואל חבריו, כדי לתעד אותם בעבודתם בשעותינו הקשות. 'אנחנו מחר נכנסים לכפר עזה', אמר לי נתן, 'תגיע ותיכנס איתנו'. בטבח בקיבוץ כפר עזה נרצחו 64 בני אדם ונחטפו 19 מבני הקיבוץ על ידי החמאס, בהם משפחות שלמות, נשים וילדים. במהלך הטבח, המחבלים בזזו והציתו את בתי הקיבוץ על יושביהם. 

בתערוכה זו לא תמצאו תמונות גופות או חלקי גופות, אלא בעיקר 'סמלים': דלת הממ"ד המחוררת, העיניים האדומות של איש זק"א שיצא להתאוורר עם סיגריה, משאית הקירור ושורת המכוניות המפויחות שמזכירה את תמונות ערימות הנעלים בשואה. הצילומים התרחשו תוך כדי רעש תותחים שירו ללא הפסקה לכיוון עזה ואזעקות בלתי פוסקות. 
"אסור לשכוח. אסור לסלוח. אסור להשאיר שם אף אחד מאיתנו." (שרון גבאי)

התערוכה התאפשרה תודות לתמיכת עיריית ירושלים
תיאטרון ירושלים ועיריית ירושלים רואים חשיבות עליונה בסיוע להצגת תערוכה זו

גלריית הסלון
1.7.25-31.7.25

שרון גבאי, ללא כותרת, 2023, תצלום: ©שרון גבאי